<h1>סמ"ג עשין סימן כ'</h1>
<h2>דף יג:</h2>
[ה]שנים כיצד, דאמרינן בפ"ק דחולין (כ"ד ב') נתמלא זקנו ראוי לישא את כפיו, ומה ששנינו במסכת מגילה (כ"ד א') קטן אינו נושא [את] כפיו משמע שבן שלש עשרה שנה נושא את כפיו, שמא אגב מילי אחריני דהתם נקט קטן דהוא הדין בן שלש עשרה עד שנתמלא זקנו והא דאמר בסוף לולב הגזול (סוכה מ"ב א') קטן משיודע לישא את כפיו חולקין לו תרומה בבית הגרנות יש לחלק דעם אחרים נושא את כפיו כדאמרינן בערכין (י"ג ב') גבי שיר בין רגלי הלוים היו עומדים וצעירי הלוים היו נקראים, אבל בפני עצמו אינו נושא את כפיו עד שיתמלא זקנו (סוכה מ"ב א' תד"ה היודע ע"ש). והיין [כיצד] מי ששתה רביעית יין בבת אחת אינו נושא את כפיו, ושיעור רביעית מפרש בפרק ערבי פסחים (ק"ט א') אצבעים על אצבעים על רום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע ואותן האצבעות בגודל (ע"פ רמב"ם נ"כ פט"ו ה"ד וע"ש). וטומאת ידים [ש]צריך נטילת ידים קודם שנאמר (תהילים קל"ד ב') שאו ידיכם קודש וברכו (סוטה ל"ט א'). והלשון דאמר רב אשי במסכת מגילה (כ"ד ב') בני חיפה ובני בית שאן לא ישאו את כפיהם מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין. אבל שאר דברים כגון מי שהעם מרננין אחריו בעבירות אין מונעין אותו מנשיאות כפים שהיא מצות עשה ואין אומרים לאדם רשע הוסף רשע ותמנע מן מצות (ע"פ רמב"ם שם ה"ו). גרסינן בירושלמי דהניזקין (גיטין דף ל"ב ב') אל ילגלג אדם לומר מה תועיל ברכת הדיוט זה שהוא מגלה עריות, שאין עיקר הברכה תלויה בכהנים אלא בהקב"ה שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם, הכהנים עושים מצוה שנצטוו בה והקב"ה ברחמיו מברך את ישראל כחפצו (ע"פ ה"ז שם).
